<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף ח.</h2>
בדק בערב יו"ט בקן של תרנגולת ולא מצא ביצה, ולמחר השכים מאד בבוקר ומצא ביצה, אם יש תרנגול עד שישים בתים מותרתא), ואי ספנא מארעא אסורה. [סמ"ק סימן קצ"ד]. א) פירוש דכל זמן שיש תרנגול תוך ס' בתים אינה יולדת בלילה, ואמרינן שמא לא בדק יפה. פרש"י דאפילו תרנגולת דספנא מארעא רובן אינן יולדות אלא ביום, ומתוך כך כתב הרשב"א ז"ל דלוקחין ביצים מן החנוני בליל ראשון של יום טוב ואפילו של ראש השנה, דרובן של זכרים, ואפילו ספנא מארעא, רובן ביממא ילדו, וכן בליל יום טוב שני של גליות, אבל בראש השנה לא דאימר מאתמול הוא ואסור, ומהאי טעמא התיר רבינו תם ליקח בצים מן הגוים בליל יום טוב שני בשני ימים טובים של גליות.
<h2>דף כד:</h2>
השוחטא) בהמ' בי"ט ויש שם רוב צמר כ"כ שאינו יכול לשחוט תולש ומניחו במקומו אבל בעוף לא ימרוט דדרכו בכך והוי ליה גוזז (ש"ע לא יתלוש הצמר אלא מפנה אילך ואילך ואם נתלש נתלש ובעוף לא ימרוט הנוצ' לעשות מקום לסכין. [סמ"ק סימן קצ"ד]. א) בפ"ג דבכורות כתב רבינו שמשון וז"ל גבי תלישת צמר דאמרינן התם דהוי ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש הנוצה בי"ט מצואר של עוף כדי לשוחטו ביום טוב דבנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני בסמוך, והרמב"ן ז"ל כתב שם דשרי למתלש בי"ט מן העוף קודם שחיטה דכיון דודאי צריך הוא למתלש לכוליה לבתר דשחיט ליה אמאי לא תליש מקמי דשחיט כל מה דצריך ואפילו תליש כוליה מקמיה שחיט' מאי עבד הא סופיה של יום טוב לדחות אצל מלאכה זו משום צורך אוכל נפש.
<h2>דף כה.</h2>
השוחט בהמה ביו"ט ויש שם רוב צמר כ"כ שאינו יכול לשחוט, תולש ומניחו במקומו. אבל בעוף לא ימרוט דדרכו בכך והוי ליה גוזז. (שו"ע לא יתלוש הצמר אלא מפנה אילך ואילך ואם נתלש נתלש, ובעוף לא ימרוט הנוצה לעשות מקום לסכין). [סמ"ק סימן קצ"ד]. בפ"ג דבכורות כתב רבינו שמשון וז"ל גבי תלישת צמר דאמרינן התם דהוי ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש הנוצה בי"ט מצואר של עוף כדי לשוחטו ביום טוב דבנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני בסמוך, והרמב"ן ז"ל כתב שם דשרי למתלש בי"ט מן העוף קודם שחיטה דכיון דודאי צריך הוא למתלש לכוליה לבתר דשחיט ליה אמאי לא תליש מקמי דשחיט כל מה דצריך ואפילו תליש כוליה מקמיה שחיט' מאי עבד הא סופיה של יום טוב לדחות אצל מלאכה זו משום צורך אוכל נפש.
<h2>דף כז.</h2>
ואין מפרישין חלה ביו"ט מעיסה שנילושה מערב יו"טא), אלא אם נילושה ביו"ט מפרישין אך לא יאפנה ביום טוב אחר שהיא טמאה עכשיו אם אין כהן קטן בעיר (ש"ע תנ"ז וי"א שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן וי"א דמותר בי"ט ללוש פחות מכשיעור כדי לפטור עצמו מן החלה) ובפסח (פסחים דף מ"ו ומ"ח וע"ש בתוס', א"ח סימן תנ"ו סמ"ג לאוין ע"ט) לא יקרא לה שם עד שתאפה, ואם שכחה וקרא לה שם תפיל לצונן. [סמ"ק סימן קצ"ד]. א) ואם שכח ולא הפריש מעיו"ט כיצד הוא עושה ביו"ט חוזר ולש ביום טוב שיעור חלה ומצרפין בכלי עם אותה שנילושה מעי"ט ומפריש או הולך ואוכל ביום טוב ומשייר קצת ממנה להפריש ממנו חלה למוצאי יום טוב ומשייר מפת אחת בשביל כולם כיון שהלישה היתה יחד בכלי אחד, אבל גבי מצות שכל אחת לישתה לבדה צריך שיור מכל אחת ואחת ומצרף כולן בכלי אחד לאחר יום טוב ומפריש מאחת על כולן ועל מה שנאכל, ומיהו נראה טוב שיפריש מכל אחת מן החתיכות של שיור דלא מהני צירוף כלי למה שנאכל כבר, ולפי זה אין צריך לצרף החתיכות בכלי אחד רק שיהי' שיעור חלה בכל מצה ומצה כשהיתה שלמה עכ"ל.
